בן דוד נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ

החלטה

בפני בקשה לדחות את התובענה על הסף בשל העדר סמכות מקומית ולחלופין, להורות על העברתה לבית משפט השלום בתל אביב -יפו.

בבקשתה טוענת המבקשת כי קיימת תניית שיפוט ייחודית הקבועה בהסכם שכירות מיום 27/11/2003 שנכרת בין המשיבה וחב' פ.מ. באר-שבע בע"מ (נספח א' לכתב התביעה), ואשר הומחה למשיב בהסכם מיום 14/11/2007.

סעיף 32.11 להסכם השכירות קובע כהאי לישנא: "תובענות הכרוכות בהסכם זה או הנובעות הימנו תוגשנה אך ורק לבית משפט בעל סמכות עניינית אשר מקום מושבו בתל-אביב יפו".

המשיב טוען בתגובתו את הטענות הבאות:

המדובר בתנייה מקפחת בחוזה אחיד אשר תרתיע אותו ממימוש זכויותיו;

עילת התביעה אינה נובעת מן ההסכם בין הצדדים אלא המדובר בעילה עצמאית;

המבקשת ויתרה על תניית השיפוט עת הסכימה להתדיין בבית המשפט השלום בבאר-שבע בעניין של בקשה לצו מניעה שהוצא לבקשת המשיב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, על נספחיהם, בבקשה, בתגובה, בתשובה ובסיכומי טענות הצדדים בפני, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להעברת הדיון להתקבל.

לעניין עצמאותה של עילת התביעה, הרי שכותרת כתב התביעה, כשלעצמו, מלמד כי התביעה נשענת גם על עילה חוזית (בכותרת כתב התביעה נרשם: "מהות התביעה: "נזיקית / חוזית / כספית / עשיית עושר ולא במשפט").

הדבר אף נלמד מטענות שונות בכתב התביעה, כגון חוסר תום-לב במו"מ לקראת חתימת החוזה או טענה מפורשת בדבר "הפרת הסכם" (סע' 24 ו- 29 לכתב התביעה).

יפים לעניין זה הדברים הבאים מתוך פסק דינה של כב' הש' דורנר (מחוזי-ב"ש) תא 938/82 זבולון מרום ואח' נ' עמיתי רמת השקמה שותפות מוגבלת רשומה ואח' (פורסם בפדאו"ר):

"תניית השיפוט אינה מצטמצמת לסיכסוך שעילתו חוזית דווקא, אלא מתייחסת לכל סכסוך או מחלוקת בין הצדדים. סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 [11] קובע, כי יש לפרש חוזה לפי "אומד דעתם של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות".

במקרה זה, הן לשון החוזה והן הגיונם של הדברים מלמדים כי הצדדים ביקשו לקבוע מקום שיפוט אחד ויחיד בכל הסכסוכים שהתגלעו ביניהם עקב מכירת הדירה. זאת ועוד, הלכה פסוקה היא, כי אין צד יכול להשתחרר מתניית שיפוט שהסכים לה בחוזה על-ידי הגשת תובענה בעילת נזיקין: ע"א 433/69 נברום מריטים בע"מ נ' הסנה חב' ישראלית לביטוח בע"מ [3] בעמ' 159, 168." (ההדגשה שלי – י.ב.)..

לעניין היות תניית השיפוט הייחודית תנייה מקפחת בחוזה אחיד, יש לומר, ראשית, כי כלל לא נטען, מן הפן העובדתי, בתצהירי המשיב, כי החוזה בין הצדדים הינו חוזה אחיד.

שנית, ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ואח', פ"ד נז(4), 473, נקבע כי המבחן לסבירותה של תניית השיפוט הינו מבחן ההרתעה מפני מימוש זכויות.